בבילון

סיכום

"בבילון" הוא אפוס קולנועי פרוע, מסחרר ועתיר-ממדים המתרחש בלוס אנג'לס של שנות ה־20, בתקופה שבה הוליווד עוברת מטלטלה היסטורית: המעבר מסרטים אילמים לסרטים מדברים. הסרט מתבונן בתעשיית הקולנוע כעל ממלכה של חלומות, תשוקה ושערורייה, אך גם כזירה של ניצול, אכזריות ושחיתות. במרכז העלילה ניצב מני טורס, צעיר שאפתן המגיע להוליווד בתקווה להשתלב בעולם הזוהר שמאחורי המסך. הוא פוגש את נלי לַרוֹי, כוכבת עולה וסוערת שמבקשת לפרוץ בכל מחיר, ואת ג'ק קונרד, כוכב קולנוע אילם מנוסה וכריזמטי שנמצא בפסגת מעמדו אך נאלץ להתמודד עם שינויים המאיימים על הקריירה שלו. סביבם נעים אנשי תעשייה נוספים, בהם העיתונאית והמפיקה אלינור סנט ג'ון, המוזיקאי סידני פאלמר והאמנית ליידי פיי ז'ו. כל אחת ואחד מהם מייצגים דרך אחרת להשתוקק לתהילה, ליצור אמנות או לשרוד במערכת שאינה מגלה רחמים. הסרט מתאר את עלייתם של גיבוריו לצד המחיר שהם משלמים על חלומותיהם. מסיבות ראוותניות, הפקות כאוטיות, מערכות יחסים טעונות ומאבקי כוח מציירים תמונה של הוליווד כקרקס מפואר ומסוכן, שבו הגבול בין גאונות להתמכרות, בין חופש לניצול ובין אהבה לאובססיה מיטשטש ללא הרף. השינוי הטכנולוגי שמביא עמו הקול אינו רק התפתחות מקצועית, אלא מבחן שמערער את מעמדם ואת זהותם של רבים מהעוסקים בקולנוע. בלב "בבילון" עומדות שאלות על המחיר של שאפתנות, על האופן שבו תעשיית הבידור יוצרת כוכבים ואז ממהרת להחליף אותם, ועל הפער בין הקסם שהקולנוע מקרין לבין המציאות הקשה שמאפשרת לו להתקיים. זהו גם סרט אהבה לקולנוע עצמו: יצירה שמוקסמת מהיכולת של סרטים להעניק לאנשים תהילה וחיי נצח, ובו בזמן ביקורתית כלפי המנגנון האנושי, החומרי והאלים שמאחוריהם. באמצעות סגנון ראוותני, קצב אנרגטי ודמויות גדולות מהחיים, דמיאן שאזל מציג את הוליווד כ"בבילון" מודרנית — מקום של עודפות, אשליות ותשוקות בלתי נשלטות.