Vanishing
סיכום
“Vanishing” (2022) הוא מותחן פשע צרפתי־קוריאני בבימויו של דני דרקור, המשלב חקירת רצח עם דרמה אנושית ואווירה אפלה ומנוכרת. במרכז הסרט עומדת אליס לאוני, אנתרופולוגית משפטית צרפתייה המגיעה לסיאול כדי לסייע בזיהוי גופתה של צעירה אלמונית. היא משתפת פעולה עם הבלש פארק ג’ין־הו, איש משטרה נחוש אך מסויג, שמנסה לפענח את נסיבות מותה של הצעירה ואת הקשרים האפשריים בין המקרה לבין היעלמויות נוספות. ככל שהחקירה מתקדמת, אליס נחשפת לרשת מורכבת של ניצול, סחר בבני אדם וסחר באיברים, ולמציאות חברתית שבה אנשים יכולים להיעלם כמעט ללא עקבות. הפערים בין התרבות הצרפתית לקוריאנית, הקושי התקשורתי והעבודה המשותפת בין שני זרים מעניקים לסרט גם ממד של דרמה בין־אישית. במקביל לחקירה, מתפתח בין אליס לג’ין־הו קשר טעון, שנע בין חשדנות, משיכה ותלות הדדית. הסרט עוסק בזהות ובשאלה מה נותר מאדם לאחר שהחברה חדלה לראות בו שם, סיפור או פנים, וכן בגבולות שבין חמלה, ייאוש והישרדות. הוא מתעניין גם במחיר המוסרי של מערכות המבקשות לפתור פשעים, ובאופן שבו עוני, בדידות ושחיתות הופכים בני אדם לסחורה. “Vanishing” אינו מותחן מהיר במיוחד, אלא סרט איטי ומהורהר, הנשען על אווירה קודרת, על נופים עירוניים מנוכרים ועל הופעות מאופקות של אולגה קורילנקו ויו יאון־סוק. מי שמחפש תעלומה רוויית תפניות עשוי למצוא בו קצב מתון, אך דווקא ההתמקדות בדמויות ובתחושת אי־הנוחות הופכת אותו לחוויה מסתורית ומטרידה.
