צ'או רומא

סיכום

אסטולפו, פרופסור בגמלאות שנאלץ לעזוב את ביתו ברומא, מחליט לחזור אל אחוזת משפחתו המוזנחת בכפר נידח באברוצו, מקום שלא ביקר בו במשך שנים רבות. המעבר מהעיר הסואנת אל הקהילה הכפרית מעמת אותו עם זיכרונות מן העבר, עם תחושת תלישות ועם הצורך להתחיל מחדש דווקא בשלב בחיים שבו נדמה שכבר הכול נקבע. באחוזה הוא מוצא לעצמו מעין משפחה מאולתרת: נווד בעל אופי חופשי, שף לשעבר המחפש כיוון חדש, ושיפוצניק צעיר ונמרץ. השלושה, כל אחד בדרכו, מסייעים לו להחזיר את הבית לחיים, ובמקביל יוצרים סביבו מרחב של חברות, הומור וסולידריות. השגרה המשותפת מעניקה לאסטולפו תחושת שייכות מחודשת, אך גם חושפת את הפער בין האיפוק וההרגלים שהצטברו אצלו במשך השנים לבין הרצון לחיות באופן פתוח וספונטני יותר. כאשר סטפניה, אישה נדיבה, מקסימה ובת גילו, נכנסת לחייו, הוא מוצא את עצמו מתאהב. אלא שאסטולפו מתקשה להודות ברגשותיו, כאילו אהבה ותשוקה הן עניינים ששייכים לצעירים בלבד. חבריו החדשים מנסים לעודד אותו להעז, להיחשף ולתת לעצמו הזדמנות, גם במחיר של מבוכה או אכזבה. “צ'או רומא” הוא סרט אנושי, חם ואופטימי על האפשרות לפתוח פרק חדש בכל גיל. דרך המעבר של אסטולפו מן העיר אל הכפר, הסרט עוסק בבדידות, בחברות בלתי צפויה, בכוחם המרפא של בית ושל קהילה, ובפער שבין האופן שבו אדם מגדיר את עצמו לבין החיים שעוד נותרו לפניו. במרכזו עומדת אמירה פשוטה אך אפקטיבית: גם כאשר נדמה שהזמן חלף, עדיין אפשר להשתנות, להתאהב ולמצוא מחדש את המקום שאליו שייכים.