חמשת השטנים

סיכום

״חמשת השטנים״ (2022) הוא דרמה על־טבעית מסתורית, המתרחשת בעיירה הררית מבודדת בצרפת. במרכזה עומדת ויקי, ילדה בת שמונה בעלת חוש ריח יוצא דופן ויכולת כמעט קסומה לפרק ריחות, לשמר אותם ולשחזר אותם מתערובות שהיא מכינה בעצמה. עבור ויקי, ריחות אינם רק תחושות גופניות אלא שערים לזיכרונות, לאנשים ולרגעים מן העבר. עולמה של ויקי סובב סביב אמה, ז'ואן, כבאי לשעבר שמנסה לבנות לה ולבתה חיים יציבים, וסביבה המשפחתית המצומצמת והמתוחה שלהן. היחסים בין האם לבתה קרובים אך גם טעונים, במיוחד לנוכח תחושת הבדידות של ויקי והקושי שלה להשתלב בין בני גילה. כאשר דודתה של ויקי, ז'וליה, חוזרת אל חייהן לאחר היעדרות ממושכת, נוכחותה מערערת את האיזון השברירי במשפחה ומעוררת שאלות על העבר של ז'ואן ועל הסודות שנקברו בעיירה. באמצעות יכולתה יוצאת הדופן, ויקי מתחילה לחזור בזיכרונותיה אל תקופה מוקדמת יותר בחיי משפחתה. המסע הזה מאפשר לה להתבונן באמה לא רק בתור ההורה שהיא מכירה, אלא גם כאישה צעירה עם רצונות, פצעים ובחירות משלה. ככל שהיא מעמיקה בעבר, הגבולות בין זיכרון, דמיון ומציאות הולכים ומיטשטשים, והילדה נאלצת להתמודד עם אמיתות שעלולות לשנות את האופן שבו היא מבינה את משפחתה ואת עצמה. הסרט משלב אווירה גותית, מסתורין ורגישות פסיכולוגית, אך בלבו הוא עוסק בקשרים בין אמהות וילדים, בזיכרונות שמעצבים את זהותנו ובמחיר של הדחקה. הוא בוחן גם את המתח שבין אהבה לחופש, בין נאמנות משפחתית לבין הצורך לגלות את האמת, ואת האופן שבו ילדים קולטים את הסודות והכאב שהמבוגרים מנסים להסתיר. זהו סרט איטי, חושני ואינטימי, שבו ריחות, נופים וזיכרונות הופכים לשפה קולנועית בפני עצמם.