סיסו

סיכום

״סיסו״ (2022) הוא סרט פעולה פינלנדי מסוגנן ואלים, שמתרחש בצפון פינלנד בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. בעוד הצבא הנאצי נסוג ומותיר אחריו אדמה חרוכה, כורה זהב בודד בשם אטאמי קורפי מגלה מצבור יקר ערך ומנסה להעביר אותו למקום מבטחים. המפגש שלו עם יחידה נאצית, המחרימה את הזהב ומזלזלת באדם השקט שמולה, הופך במהרה למרדף אכזרי ברחבי השממה הקפואה. אטאמי, בגילומו האינטנסיבי של יורמה טומילה, הוא גיבור כמעט מיתולוגי: איש שממעט לדבר, נושא עבר מסתורי ומפגין יכולת הישרדות שנראית בלתי אפשרית. מולו ניצב ברונו הלדורף, קצין נאצי קר ומחושב, שמתקשה להבין מול איזה יריב נקלע. לצדם מופיעות נשים פיניות הכלואות בידי החיילים, שהופכות לחלק חשוב מהמאבק ומוסיפות לסיפור ממד של סולידריות והתנגדות. הסרט מציג את הדמויות באופן ארכיטיפי ומרוכז, כמעט כמו באגדה אפלה או במערבון: הגיבור, הרודפים, המרחב הפראי והאלימות הבלתי נמנעת. המילה הפינית “סיסו” מתארת נחישות, אומץ ועקשנות יוצאי דופן אל מול מצבים בלתי אפשריים, והיא לבו של הסרט. אטאמי אינו רק אדם שמנסה להשיב לעצמו את רכושו; הוא מגלם כוח הישרדות טהור, כזה שהמלחמה לא הצליחה לשבור. לצד סיפור הנקמה, הסרט עוסק בחמדנות, באכזריותה של המלחמה ובפער שבין המיתוסים שהחיילים מספרים לעצמם לבין המציאות האלימה שהם יוצרים. הבמאי ילמארי הלנדר מעצב את ״סיסו״ כחוויה קולנועית ישירה וחסרת סנטימנטים, הנשענת על קומפוזיציות רחבות, נופים צחיחים וגאוגרפיה שמדגישה את בדידותו של הגיבור. האלימות מוגזמת בכוונה, לעיתים כמעט קומיקסית, אך היא משמשת גם לבניית אגדה על אדם שאינו מוכן להיכנע. זהו סרט קצר, ממוקד ואנרגטי, שמעדיף מבטים, תנועה והתפרצויות פעולה על פני דיאלוגים והסברים, ומציע שילוב יעיל של סרט מלחמה, מערבון צפוני וסיפור נקמה מסוגנן.