סטיב
סערת רגשות שקטה.
באמצע שנות ה-90, מנהל של בית ספר לנערים בסיכון נאבק למנוע את סגירתו, תוך שהוא מתמודד עם מצבו הנפשי – והכל ביום אחד טעון.
סיכום
״סטיב״ (2025) מתרחש במהלך יום אחד טעון באמצע שנות ה־90, בבית ספר לנערים בסיכון העומד בפני סכנת סגירה. במרכז הסרט עומד סטיב, מנהל המוסד, שמנסה לשכנע את הרשויות כי לבית הספר יש ערך וכי לתלמידיו מגיעה הזדמנות נוספת. במקביל, הוא נדרש להתמודד עם משברים מתפרצים, עם צוות מותש ועם נערים הנאבקים בכעס, באלימות ובתחושת נטישה עמוקה. אחד התלמידים הבולטים הוא שיי, נער מוכשר אך סוער, שהכאב והזעם שלו מתנגשים ללא הרף במסגרת המנסה להציל אותו. הקשר המורכב בין שיי לבין סטיב נע בין סמכות לאמפתיה, בין עימות לניסיון כן להבין, ומעניק לסרט את ליבו הרגשי. סביבם פועלים אנשי צוות ותלמידים נוספים, שכל אחד מהם מייצג זווית אחרת של מוסד הנמצא על סף קריסה — אך גם של קהילה שאינה מוותרת לחלוטין על חבריה. הסרט אינו מציג את בית הספר כפתרון פשוט או את סטיב כמנהל מושלם. מאחורי המחויבות שלו לתלמידים מסתתר אדם הנאבק במצבו הנפשי ובתחושת אחריות שהפכה לנטל כבד. היום האחד שמתאר הסרט הולך ודוחק אותו לקצה, כשהלחץ הציבורי והמקצועי משתלב במשברים האישיים שלו. באמצעות דרמה אינטנסיבית ומרוכזת, ״סטיב״ עוסק במערכת החינוך כקו הגנה אחרון עבור צעירים שהחברה כבר סימנה ככישלון. הוא בוחן את הגבול הדק בין משמעת לחמלה, את המחיר הנפשי של עבודת טיפול ואת האפשרות — המוגבלת אך המשמעותית — לשנות את מסלול חייו של אדם באמצעות נוכחות, אמון והתעקשות שלא לוותר עליו.
טריילר
שחקנים
