Spirited

סיכום

״ספיריטד״ הוא עיבוד מוזיקלי, מודרני ושובב ל״מזמור חג המולד״ של צ׳רלס דיקנס. במקום להתמקד רק בקמצן שמבקרות אותו רוחות בחג, הסרט מספר את הסיפור מנקודת מבטן של הרוחות עצמן — מעין צוות מקצועי שמקדיש את קיומו לשינוי לבם של אנשים אנוכיים, ערב חג המולד. במרכז העלילה עומד קלינט בריגס, יועץ תקשורת מבריק וחסר מעצורים, שמומחיותו היא לגרום לאנשים לפעול מתוך פחד, כעס ואינטרס אישי. הוא מתפרנס מיצירת קמפיינים ומניפולציות ציבוריות, ואינו מתרשם במיוחד מערכים כמו נדיבות או חמלה. הרוחות מחליטות שקלינט הוא המקרה הבא שלהן, ומטילות על רוח חג המולד בהווה — בגילומו של ויל פרל — את המשימה להוביל אותו במסע רוחני בין זיכרונות, קשרים והשלכות של מעשיו. אלא שקלינט אינו קורבן פסיבי של חזיונות מן העבר. הוא חד, ציני ומנוסה מדי במשחקים פסיכולוגיים, ולכן המפגש בינו לבין הרוח מתפתח לעימות מפתיע, מצחיק ולעיתים גם מרגש. במקביל, הסרט מציג את עולמן של הרוחות, את הנהלים והמסורת שמאחורי שליחותן, ואת המחיר האישי שהן משלמות על הניסיון לתקן בני אדם. אוקטביה ספנסר מגלמת את קימברלי, אישה העובדת לצד קלינט וניצבת מולו הן בזירה המקצועית והן במישור האנושי, ובכך מעניקה לסיפור מוקד רגשי מאוזן יותר. כיאה להפקה בכיכובם של ויל פרל וריאן ריינולדס, הסרט נשען על התנגשות בין הומור פיזי, עקיצות מהירות ואנרגיה קומית פרועה. לצד זאת, הוא בנוי כמחזמר רחב־ממדים, עם שירים, ריקודים ומספרים מוזיקליים עתירי משתתפים שמעניקים לסיפור אופי תיאטרלי ומוגזם בכוונה. השירים אינם רק קישוט, אלא משמשים כדי לחשוף את רגשות הדמויות ולהעמיק את השאלות שהסרט מעלה. מתחת לצבעוניות ולבדיחות עוסק ״ספיריטד״ בשאלות רציניות למדי: האם אדם יכול להשתנות באמת, מה מידת האחריות שלנו להשפעה שאנו מפעילים על אחרים, והאם הצלחה המבוססת על ניצול חולשות הזולת יכולה להביא אושר. הסרט מתבונן גם במסחור של חג המולד, בתרבות של תדמית ושליטה בנרטיב, ובפער שבין האופן שבו אנשים מציגים את עצמם לבין האדם שהם בוחרים להיות כשהאורות כבים. זהו סרט חג קליל, נוצץ ומוזיקלי, אך גם כזה שמבקש להזכיר כי גאולה אינה נובעת מכפייה — אלא מהיכולת לראות אנשים אחרים, ולהסכים להביט בכנות בעצמנו.