Sleepwalker
סיכום
«Sleepwalker» (2022) הוא מותחן פסיכולוגי אפל העוקב אחר אישה צעירה הסובלת מהתקפי סהרוריות שהולכים ומחריפים. בתחילה מדובר בתופעה מטרידה אך מוכרת: היא מתעוררת במקומות שונים, אינה זוכרת מה עשתה במהלך הלילה ונאלצת להתמודד עם פערים הולכים וגדלים בין חייה הערים לבין האירועים שהיא חווה בשנתה. כשההתנהגות הלילית שלה מתחילה להשפיע על מערכות היחסים שלה ועל תחושת הביטחון שלה, היא פונה לעזרה ומנסה להבין אם מדובר בבעיה רפואית, בתגובה לטראומה או במשהו מאיים יותר. במרכז העלילה נמצאת הגיבורה, אישה פגיעה אך נחושה שמנסה לשמור על שליטה בחייה, לצד בן זוגה ואנשי המקצוע המטפלים בה. הם מייצגים גישות שונות למצבה: אמון ותמיכה מצד אחד, ספקנות וחשדנות מצד שני. ככל שהיא מנסה להרכיב תמונה של מה שקורה לה, הצופה נגרר יחד איתה אל מרחב לא יציב שבו קשה להבחין בין זיכרון, חלום ומציאות. הסרט מתעניין פחות בהסברים רפואיים מדויקים ויותר בתחושת החרדה הנובעת מאובדן השליטה על הגוף ועל התודעה. הוא עוסק באשמה, בטראומה, בפחד מפני העצמי ובשאלה עד כמה אדם אחראי למעשיו כשהוא אינו מודע להם. הסהרוריות משמשת בו גם כמטפורה לחיים הנמשכים על אוטומט, כשהעבר המודחק ממשיך לפעול מתחת לפני השטח. האווירה הקודרת, הקצב המהורהר והעמימות המכוונת יוצרים חוויה מטרידה שמעדיפה לבנות אי־נוחות וספק על פני זעזועים ישירים. למי שנהנה ממותחנים פסיכולוגיים העוסקים בתודעה לא אמינה ובגבול המטושטש בין חלום למציאות, זהו סרט קטן ומסקרן, גם אם לא כל רעיונותיו מקבלים מימוש מלא.
