סהרורית
אם אבלה נרדפת על ידי זכרון מותה הטרגי של בתה בתאונת דרכים, שהותירה את בעלה המתעלל בתרדמת. בעוד חזיונות מצמררים מתחילים לפקוד אותה, היא מוצאת את עצמה נאבקת לשמור על שפיותה. הגבולות בין המציאות המכאיבה לסיוט לילי הולכים ומטשטשים, עד שאינה יכולה עוד להבחין ביניהם.
סיכום
״סהרורית״ (2026) הוא מותחן פסיכולוגי אפל העוקב אחר אם שאינה מצליחה להשתחרר מהטראומה של תאונת הדרכים שבה נהרגה בתה. בעלה, שהיה אלים ומתעלל, שרד את התאונה אך נותר בתרדמת, וכך היא נאלצת להתמודד בו־זמנית עם האבל על אובדן הילדה ועם נוכחותו המאיימת של האיש שפגע בה. כשהאם מתחילה לחוות חזיונות מטרידים ולסבול מלילות רצופי סיוטים, שגרת חייה מתערערת. זיכרונות מן העבר, רגשות אשמה ופחדים מודחקים חודרים אל ההווה, והקשר בין מה שאכן מתרחש סביבה לבין מה שאולי נוצר במוחה הולך ונעשה מעורפל. ככל שהלחץ גובר, היא מתקשה לסמוך על חושיה ועל זיכרונה, ונאלצת לבחון מחדש את האירועים שהובילו לאסון ואת האופן שבו פירשה אותם. בלב הסרט עומדת דמותה של האם, אישה פצועה ושברירית לכאורה, המנסה להחזיר לעצמה שליטה בעולם שבו האובדן והאלימות ממשיכים לרדוף אותה. לצדה ניצב הבעל המתעלל, גם כשהוא חסר הכרה, כדמות שמטילה צל כבד על חייה; ובמרכז התודעה שלה נמצאת בתה, שנוכחת בעיקר דרך זיכרונות, געגוע והכאב שלא ניתן לעבד. ״סהרורית״ עוסק באבל שאינו מוצא מנוחה, בטראומה משפחתית ובהשלכות המתמשכות של התעללות. הוא בוחן את השבריריות של הזיכרון ואת הדרך שבה הנפש מנסה להגן על עצמה באמצעות הכחשה, הדחקה ויצירת מציאות חלופית. האווירה הקודרת והטשטוש המתמיד בין ערות לחלום מעניקים לסיפור תחושת חוסר יציבות מתמשכת, ומזמינים את הצופה לחוות את העולם מנקודת מבטה המתערערת של הגיבורה — בלי לספק תשובות קלות או ביטחון מלא באשר למה אמיתי ומה לא.
