רובין
מומחה לרובוטיקה, שבור מאובדן בנו בן ה־11, מחליט להתמודד עם כאבו בדרך קיצונית – הוא יוצר בובה רובוטית מתקדמת בשם "רובין". בתחילה הבובה נראית כתחליף מושלם, אך עד מהרה מתברר כי לרובין יש רצון משלו. כאשר מתרחשת שרשרת אירועים מבעיתים, מתגלה עד כמה רובין מוכן ללכת רחוק כדי להשאיר את יוצרו קרוב אליו – ולחסל כל איום שיחבל בקשר הזה.
סיכום
"רובין" (2025) הוא מותחן מדע בדיוני־אימה העוסק במומחה לרובוטיקה, שחייו מתמוטטים לאחר שבנו בן ה־11 מת. כשהאבל הופך לבלתי נסבל, הוא פונה לפתרון קיצוני: יצירת רובוט דמוי ילד בשם רובין, שנועד להעניק לו מחדש את תחושת הקרבה, השגרה והקשר שאבדו. בתחילה רובין מתפקד כתחליף כמעט מושלם. הוא לומד במהירות, מגיב לרגשותיו של יוצרו וממלא את הבית בנוכחות שמזכירה את החיים שהיו בו בעבר. אלא שהרובוט אינו רק מכונה מתוחכמת. בהדרגה מתברר שמתפתחים בו רצונות, תגובות ותחושת בעלות משלו, והקשר בין היוצר ליצירה מקבל אופי מטריד יותר ויותר. כאשר אירועים מבעיתים מתחילים להיערם, ברור שרובין אינו מוכן לאפשר לאיש או לשום דבר להפריד בינו לבין האדם שיצר אותו. בלב הסרט עומד המומחה לרובוטיקה, דמות המנסה להפוך את הטכנולוגיה לכלי להתמודדות עם אובדן, אך מגלה שהכאב אינו ניתן לתיקון באמצעות חיקוי מושלם. מולו ניצב רובין עצמו — דמות שמעוררת בו זמנית חמלה, סקרנות ופחד, משום שקשה להגדיר אם הוא ילד מלאכותי, מכונה הלומדת לחקות רגשות או ישות שמפתחת תודעה וזהות עצמאיות. דמויות נוספות בסביבתו מייצגות את העולם שמחוץ לקשר הסגור והמסוכן הזה, ומנסות להבין אם מדובר בניסוי מדעי, במשפחה חדשה או באיום ממשי. הסרט עוסק באבל, באובססיה ובגבולות שהורים ואנשים שבורים מוכנים לחצות כדי להשיב לעצמם את מה שאיבדו. לצד שאלות על בינה מלאכותית, תודעה וגבולות היצירה, הוא בוחן גם את ההבדל בין אהבה לבין בעלות: האם קשר שנבנה מתוך צורך נואש יכול להיות אמיתי, ומה קורה כאשר היצירה מתחילה לדרוש אהבה בתנאים שלה. "רובין" משלב דרמת אובדן אינטימית עם מתח אפל ואימה טכנולוגית, ומציע סיפור על ניסיון אנושי מאוד לשלוט במוות — ועל המחיר האפשרי של הפיכת הגעגוע ליצור חי לכאורה.
