Planet Dune

סיכום

“Planet Dune” (2021) הוא סרט מדע בדיוני־אימה דל תקציב, שאינו עיבוד ל“חולית” של פרנק הרברט, אלא הרפתקה מקורית המתרחשת בעולם חייזרי עוין. העלילה עוקבת אחר צוות חללית היוצא למשימת חילוץ של אנשי תחנת חלל שנתקעו על כוכב שומם ומסוכן. זמן קצר לאחר הגעתם מתברר שהכוכב אינו רק מדבר אינסופי של חול וסופות אבק: מתחת לפני השטח אורבים יצורים עצומים דמויי תולעים, ההופכים כל תנועה על פני הקרקע למאבק הישרדות. במרכז הסרט עומדת מפקדת המשימה, קצינה נחושה המנסה לשמור על קור רוח ועל לכידות הצוות גם כאשר התוכנית המקורית מתפרקת. לצדה נמצאים אנשי צוות בעלי כישורים ואופי שונים — טכנאים, אנשי ביטחון וניצולים ממשימת החילוץ — שכל אחד מהם מגיב אחרת לפחד, למחסור במשאבים ולחוסר הוודאות. היחסים ביניהם נעים בין שיתוף פעולה הכרחי לחשדנות ולעימותים, והמתח האנושי מוסיף שכבה נוספת לאיום שמגיע מן החול. הסרט נשען על נוסחה מוכרת של מדע בדיוני הישרדותי: כוכב זר, כלי טיס שנפגע, ציוד מוגבל ויצור טורף שקשה לחזות את תנועותיו. לצד סצנות פעולה ומרדפים, הוא עוסק באינסטינקט ההישרדות, באחריות שמנהיגים נושאים כלפי אנשיהם ובמחיר של החלטות שמתקבלות בתנאים קיצוניים. המדבר משמש לא רק כרקע מרשים, אלא גם כסמל לבדידות, לחוסר שליטה ולמאבק מתמיד בין האדם לבין סביבה שאינה מותאמת לקיומו. “Planet Dune” אינו מתיימר להציע את העומק הפוליטי או הפילוסופי של יצירות מדע בדיוני גדולות, והוא מכוון בעיקר לחובבי סרטי מפלצות, חלל ואימה הישרדותית. כוחו נמצא בקצב הישיר, באווירת הסכנה ובניסיון להפוך את המרחב המדברי לזירה קלסטרופובית למרות ממדיו העצומים. למי שמגיע אליו בציפייה להרפתקת אקשן פשוטה עם יצורים חייזריים, הוא מספק בידור ז’אנרי ממוקד — בלי להעמיד פנים שהוא יותר מכך.