파로호
Dowoo runs an old motel – adjacent to a lake with thousands of Korean War victims at its bottom – as well as caring for his mother who has dementia. One wintry day she disappears without a trace. In her stead, a cute little dog appears. Everyone helps kind-hearted, somewhat shy Dowoo search for her. However, when his mother isn’t found, rumours arise that he may have killed her. Has he started having doubts himself? It doesn’t help that he swallowed her tranquillisers on the day she went missing, and can’t remember a thing.
סיכום
„פארוהו” (2022) הוא מותחן פסיכולוגי קוריאני איטי ומצמרר, המתרחש בעיירה מבודדת לצד אגם בעל אותו שם. במרכז הסרט עומד דו־וו, גבר צעיר שמקדיש את חייו לטיפול באמו הקשישה, הסובלת מדמנציה. שגרת חייו הקשה והחונקת משתנה כאשר אישה מסתורית מופיעה בסביבתו, ואירועים מוזרים מתחילים לערער את תחושת הביטחון שלו ואת האופן שבו הוא מבין את המציאות. דו־וו הוא דמות סגורה, מותשת ופגיעה, שנלכדה בין מחויבות משפחתית עמוקה לבין תחושת החמצה וחיים שנעצרו במקום. אמו, שגם כשהיא מתקשה לזהות את סביבתה נוכחת מאוד בסיפור, מגלמת את הקשר המורכב בין אהבה, תלות ואובדן. לצדם מופיעה האישה הזרה, דמות שקשה לפענח ושנוכחותה מעמתת את דו־וו עם שאלות על זיכרון, זהות ואמון. הסרט אינו נשען בעיקר על מרדפים או על הפחדות ישירות, אלא על אווירה כבדה, מרחבים ריקים ושקט שמסתיר תחתיו איום מתמיד. האגם והנוף הכפרי אינם רק תפאורה, אלא משקפים את מצבו הנפשי של הגיבור: מקום שנראה שליו מבחוץ, אך מסתיר עומק אפל ובלתי ניתן לחדירה. ככל שהאירועים מתקדמים, הגבול בין מה שאמיתי, מה שנזכר ומה שנדמה הולך ומיטשטש. בבסיסו, „פארוהו” עוסק בנטל של טיפול בהורה, בבדידות של אנשים שנשארו מאחור ובמחיר הרגשי של אשמה משפחתית. הוא בוחן כיצד אובדן זיכרון משפיע לא רק על האדם שסובל ממנו, אלא גם על הסובבים אותו, וכיצד צורך באהבה ובהכרה עלול לעוות את תפיסת המציאות. זהו סרט מסתורי, קודר ומהורהר, שמעדיף מתח פסיכולוגי מצטבר ועמימות מטרידה על פני הסברים חד־משמעיים.
