Office Games

סיכום

„Office Games” (2022) היא קומדיה סאטירית על מקום עבודה שהופך לזירה תחרותית כמעט כמו מגרש ספורט. במרכז הסרט עומד עובד צעיר ושאפתן, שמנסה להשתלב במשרד תחרותי ולזכות בהכרה מצד ההנהלה. לצדו נמצאים מנהל שמודד הכול במונחים של הישגים ותפוקה, עמיתים שמנסים לקדם את עצמם בדרכים יצירתיות ולעיתים מפוקפקות, ועובדים ותיקים שכבר למדו כיצד לשרוד את חוקי המשחק הלא־כתובים של הארגון. מה שמתחיל כתחרות משרדית קלילה, שנועדה כביכול לחזק את רוח הצוות, הולך ותופס מקום מרכזי ביחסים בין הדמויות. המשחקים והמשימות חושפים את היריבויות, הבריתות והשאיפות שמסתתרות מאחורי שיחות מנומסות ליד מכונת הקפה. ככל שהלחץ גובר, הגיבורים נאלצים להחליט עד כמה הם מוכנים להתפשר על העקרונות שלהם כדי להתקדם, לזכות באישור או פשוט לשמור על מקום עבודתם. הסרט משתמש בהומור אבסורדי ובמצבים מוכרים מחיי המשרד כדי לבקר תרבות ארגונית שמקדשת תחרות, יעדים ותדמית של עבודת צוות, אך לעיתים קרובות מתעלמת מהאנשים שמאחוריהם. לצד העיסוק במאבקי כוח, „Office Games” מדבר גם על הצורך בשייכות, על האופן שבו עבודה משפיעה על הזהות האישית, ועל הפער בין סיסמאות מעודדות של מנהלים לבין המציאות היומיומית של העובדים. זהו סרט קליל יחסית, אך מתחת לבדיחות הוא מציע מבט משועשע ולעיתים עוקצני על הקרייריזם ועל המשחקים החברתיים שמנהלים את חיי המשרד לא פחות מהנהלים הרשמיים.