ניטראם

סיכום

“ניטראם” (2021), בבימויו של ג’סטין קורזל, הוא דרמה פסיכולוגית מצמררת המתבוננת באירועים שהובילו לטבח בפורט ארתור שבטסמניה, אוסטרליה, מבלי להפוך את האלימות למופע ראווה או להעניק לה הסבר פשטני. הסרט מתמקד במרטין בראיינט, המכונה כאן “ניטראם” (קיילב לאנדרי ג’ונס), צעיר מבודד, ילדותי וחסר יציבות, המתקשה להשתלב בחברה ומנהל מערכת יחסים מתוחה עם הוריו. אמו, ג’ודי (ג’ודי דייוויס), מגוננת עליו ומנסה לשלוט בחייו, אך גם מתקשה להתמודד עם התנהגותו ועם התפרצויותיו. אביו, קולין (אנתוני לפאליה), הוא אדם שקט ומופנם יותר, שנאבק לשמור על מראית עין של שגרה. נקודת מפנה בחייו של ניטראם מגיעה כשהוא פוגש את הלן (אסי דייוויס), אישה אמידה ובודדה שחיה לצד חיות המחמד שלה באחוזה גדולה. הקשר שנוצר ביניהם מעניק לו תחושת שייכות זמנית, אך גם חושף ביתר שאת את תלותו באחרים ואת הקושי שלו להבין גבולות ומערכות יחסים. באמצעות קצב איטי, צילום מאופק והופעות משחק מטרידות בעוצמתן, הסרט בוחן את ההצטברות של ניכור, כשל משפחתי, בדידות, הזנחה חברתית וגישה קלה לכלי נשק. הוא אינו מבקש לפטור את גיבורו מאחריות, וגם לא להציע אבחנה חד-משמעית שתסביר את מעשיו. במקום זאת, הוא מציג רצף של מפגשים, החלטות ונסיבות שממחיש כיצד סביבה אנושית ומוסדית עלולה להחמיץ סימני אזהרה. “ניטראם” הוא סרט קשה לצפייה, לא בגלל תיאורים גרפיים של אלימות, אלא בזכות ההתעקשות להישאר קרוב לדמות בלתי נעימה ולבחון את המציאות שהקיפה אותה בלי נחמה ובלי סנסציוניות. זהו דיוקן מטריד של בדידות, אחריות מוסרית והאופן שבו חברה מנסה להבין אסון בלתי נתפס לאחר שכבר אירע.