Making Wicked

סיכום

Making Wicked (2024) הוא סרט תיעודי מאחורי הקלעים, המתעד את תהליך הפיכתו של המחזמר המצליח Wicked לעיבוד קולנועי רחב־ממדים. במקום לספר עלילה בדיונית משל עצמו, הסרט מלווה את הבמאי ג’ון מ’ צ’ו, השחקנים והיוצרים בזמן שהם בונים מחדש את ארץ עוץ עבור המסך הגדול: מעיצוב התפאורות והתלבושות ועד לצילומי השירים, הכוריאוגרפיה, האפקטים והעבודה עם תזמורות ומקהילות. במרכז עומדות סינתיה אריבו ואריאנה גרנדה, המגלמות את אלפבה וגלינדה, שתי צעירות שונות מאוד זו מזו שנפגשות באוניברסיטת שיז ומפתחות קשר מורכב, הנע בין חברות, יריבות והשפעה הדדית. Making Wicked מתעניין לא רק בדמויות שהן מגלמות, אלא גם בתהליך שבו השחקניות מפרשות אותן, מתכוננות לתפקידים ומנסות להעניק עומק רגשי לשירים ולרגעים המוכרים מן הבמה. לצד השתיים מופיעים אנשי צוות ושחקנים נוספים, בהם ג’ונתן ביילי, ג’ף גולדבלום ומישל יאו, וכן מעצבים, כוריאוגרפים, אנשי אפקטים וחברי ההפקה. הסרט מדגיש את המאמץ להפוך מחזמר בימתי לעולם קולנועי חי ומוחשי, תוך שמירה על רוחו של המקור והרחבת המרחב שבו הוא מתרחש. הוא מציג את האתגרים שבשילוב בין ביצועים מוזיקליים חיים, צילום קולנועי, תפאורות פיזיות ואפקטים דיגיטליים, ומראה כיצד פרטים קטנים — צבע, בד, תאורה, תנועה ועיצוב — מסייעים לספר את הסיפור. מעבר לחגיגה הטכנית, Making Wicked עוסק בנושאים העומדים בלב היצירה: חברות נשית, זהות, דעות קדומות, הצורך להשתייך והפער בין האופן שבו אדם נתפס מבחוץ לבין מי שהוא באמת. זהו סרט למעריצי המחזמר והסרט כאחד, אך גם הצצה נגישה ומלאת התלהבות לאופן שבו חזון אמנותי, ביצועים מוזיקליים ועבודה קולקטיבית הופכים רעיון מוכר לחוויה קולנועית חדשה.