Layar
Marni, 35 years old, a village woman who is very happy because she was accepted to work at the Merapi Theatre. After just a week of work, cinemas are closed due to the pandemic. Employees were mowed down, sails had to be lowered. Cinema for sale. This is a story about how Marni tries to maintain the only screen in the cinema with all her efforts.
סיכום
לַיַאר (2023) הוא סרט דרמה אינטימי העוסק בכוחה של הקולנוע לשמר זיכרונות, לעבד אובדן ולחבר בין אנשים. במרכז העלילה עומד גיבור צעיר השב אל סביבתו המוכרת לאחר תקופה של ריחוק, ונאלץ להתמודד עם משקעים משפחתיים ועם שאלות הנוגעות לעתידו ולזהותו. המפגש המחודש עם בני משפחתו ועם אנשים מעברו מחזיר אל פני השטח סיפורים שלא סופרו, רגשות מודחקים ופערים שנוצרו במשך השנים. הדמויות המרכזיות נבנות בהדרגה, דרך שיחות יומיומיות, שתיקות ומחוות קטנות. הגיבור מנסה להבין את מקומו בתוך משפחה וקהילה המשתנות לנגד עיניו, בעוד הדמויות שסביבו מייצגות גישות שונות לזיכרון, למסורת ולרצון לפתוח דף חדש. הקשרים ביניהן אינם חד-משמעיים, והסרט נמנע בדרך כלל מחלוקה פשוטה בין צודקים לאשמים. מעבר לסיפור האישי, לַיַאר עוסק במתח שבין עבר להווה ובאופן שבו זיכרונות מעצבים את התפיסה שלנו לגבי אנשים ומקומות. המסך והצפייה בסרטים משמשים בו לא רק כרקע, אלא גם כמטאפורה להתבוננות במציאות: מה אנחנו בוחרים לראות, מה נשאר מחוץ לפריים, ועד כמה אפשר לספר מחדש את חיינו. זהו סרט איטי ומהורהר, הנשען יותר על אווירה, יחסים ורגש מצטבר מאשר על תפניות דרמטיות, ומציע דיוקן רגיש של אדם המנסה להשלים עם מה שהיה בלי לוותר על האפשרות לעתיד אחר.
