הלוויתן
צ'ארלי הוא גבר ששוקל כמעט 300 ק"ג, ולא יוצא מפתח ביתו. הוא מלמד כתיבה דרך האינטרנט, מזמין אוכל ישירות הביתה, וחיי החברה שלו מתחילים ונגמרים בחברתו הטובה ליז שמבקרת אותו ודואגת שהוא בסדר. כשההזדמנות צצה, ועל אף שלא היה נוכח בחייה כמעט בכלל, צ'ארלי מחליט לנסות ולחזור להיות חלק מעולמה של בתו אלי, לפני שיהיה מאוחר מידי.
סיכום
״הלוויתן״ (2022), בבימויו של דארן ארונופסקי, הוא דרמה אינטימית וכואבת על צ׳ארלי, גבר המתמודד עם השמנת יתר קיצונית ועם משקל של כמעט 300 קילוגרם. צ׳ארלי מרותק לביתו, מעביר שיעורי כתיבה מקוונים מבלי להפעיל את מצלמת המחשב, ומזמין את כל צרכיו דרך האינטרנט. עולמו מצטמצם לדירתו ולביקוריה של ליז, חברתו הקרובה והאחות שמטפלת בו במסירות, אך גם בכעס ובדאגה הולכים וגוברים. כאשר מצבו הבריאותי מחמיר, צ׳ארלי מנסה להתמודד עם חייו ועם הבחירות שהובילו אותו אליהם. במרכז ניסיונותיו עומדת בתו המתבגרת, אלי, שלא הייתה חלק משמעותי מחייו במשך שנים. אף שהקשר ביניהם טעון בכאב, כעס ואכזבה, הוא מבקש להתקרב אליה מחדש ולהיות נוכח בחייה לפני שיהיה מאוחר מדי. המפגשים ביניהם חושפים מערכת יחסים מורכבת, שבה אהבה, אשמה, טינה וגעגוע מתקיימים זה לצד זה. לצד צ׳ארלי וליז מופיעים בחייו גם אשתו לשעבר, מרי, ובחור צעיר בשם תומאס, מיסיונר שמגיע לבקר אותו ומנסה להציע לו נחמה וגאולה בדרכו. לכל אחת מהדמויות יש תפיסה שונה של צ׳ארלי ושל האחריות שלו למצבו, והמפגשים ביניהן יוצרים דרמה המתרחשת כמעט כולה בחלל אחד, אך נושאת עוצמה רגשית רחבה. הסרט עוסק בבדידות, בהתמכרות, באבל ובניסיון למצוא משמעות בתוך חיים שנפגעו מפצעים ישנים. הוא בוחן את הפער בין האופן שבו אנו רואים את עצמנו לבין האופן שבו אחרים רואים אותנו, ואת האפשרות לחמלה גם כשנדמה שסליחה אינה אפשרית. לצד העיסוק בגוף ובמגבלותיו, ״הלוויתן״ מתעניין בעיקר בנפש: בצורך האנושי שיראו אותנו באמת, באהבה שאינה תמיד מתבטאת בצורה בריאה, ובתקווה המאוחרת לתקן לפחות חלק מן הנזק שנגרם. סרטו של ארונופסקי אינו מציע צפייה קלה, אך המשחק העוצמתי של ברנדן פרייזר והופעותיהם של הונג צ׳או, סיידי סינק וסמנתה מורטון הופכים אותו ליצירה מטלטלת, אנושית ומעוררת מחשבה.
