האופה
אדם שקט, סטואי, חי קיום דמוי נזיר בגלות עצמית. כאשר בנו המנוכר נהרג בעסקת סמים שהתקלקלה, הוא נשאר לטפל בנכדה שלא ידע על קיומה, והוא נאלץ לחזור לחיים שניסה לשים מאחוריו.
סיכום
״האופה״ (2023) הוא דרמת פשע אפלה ומאופקת, שבמרכזה אדם מסתורי המכונה פפי, אופה קשוח ושקט שחי בבדידות כמעט נזירית ומנהל מאפייה קטנה. פפי התרחק מזמן מעברו ומבנו המנוכר, פיטר, שבחר במסלול חיים מסוכן והסתבך בעולם הסמים והפשיעה. כאשר עסקה משתבשת ופיטר נהרג, פפי מגלה שנותרה לו נכדה צעירה שלא ידע על קיומה. לפתע הוא נאלץ לקחת אחריות על הילדה ולהגן עליה מפני האנשים המסוכנים שרודפים אחר משפחתו. הקשר בין פפי לנכדתו מתחיל בחשדנות, בריחוק ובפער עצום בין עולמותיהם. הוא אדם שמתקשה לדבר על רגשותיו ומעדיף להביע את עצמו דרך עבודה, משמעת ומעשים; היא ילדה שנאלצת להתמודד עם אובדן, חוסר יציבות ומבוגרים שאי אפשר לסמוך עליהם. בזמן שהוא מנסה לספק לה בית ומעט ביטחון, העבר שממנו ברח הולך וסוגר עליו, והוא נדרש לבחור אם להישאר מנותק או לחזור לאלימות ולכישורים הישנים שקבר. לצדו של פפי ניצבים דמויות מעברו ומאנשי העולם התחתון, הממחישות עד כמה קשה להימלט מחובות, מנאמנויות ישנות וממוניטין שנבנה במשך שנים. הסרט משתמש בניגוד שבין מלאכת האפייה — פעולה איטית, מדויקת ויומיומית — לבין המציאות האלימה שמאיימת לפרוץ אל חיי הגיבורים. לצד המתח והעימותים, זהו בעיקר סיפור על אבהות מאוחרת, על האפשרות לתקן קשרים שנשברו ועל אדם שמנסה להפוך את מורשתו המסוכנת למשהו שיוכל להעניק לדור הבא. באמצעות קצב שקול, אווירה קודרת והופעה מאופקת של רון פרלמן, ״האופה״ מציע שילוב של סרט פשע ושל דרמה משפחתית על אשמה, הגנה וגאולה. הוא אינו מצייר את העבר כדבר שניתן למחוק בקלות, אך בוחן את המחיר ואת המאמץ הכרוכים בניסיון לבחור בחיים אחרים.
