החבר

סיכום

אייריס, סופרת ומורה לכתיבה יוצרת, מנהלת בניו יורק חיים נוחים, עצמאיים ומרוחקים למדי. השגרה הזו מתערערת לאחר שחברה הקרוב והמנטור שלה, וולטר, מתאבד ומוריש לה את כלבו האהוב, אפולו — דני גדול ממדים, מרשים ועקשן. אייריס, שאינה ערוכה לטפל בחיה כה גדולה ושאינה יכולה להחזיק אותו בדירתה, נאלצת למצוא דרך לחיות עם נוכחותו, גם אם פירוש הדבר הוא התמודדות עם בעלי דירות, שכנים, רהיטים הרוסים ועם שורה של קשיים מעשיים. אפולו אינו רק כלב שמגיע אל חייה של אייריס, אלא תזכורת חיה לוולטר ולשאלות שהותיר אחריו. בכל פעם שהיא מביטה בו, היא נאלצת להתקרב אל האבל, לאשמה ולזיכרונות שהעדיפה להרחיק. הקשר ביניהם מתפתח בהדרגה ובניגוד לציפיות: מה שמתחיל כמעמסה בלתי אפשרית הופך למערכת יחסים מורכבת, מצחיקה ורגישה, שבה שני יצורים בודדים לומדים להסתגל זה לזה. במרכז הסרט עומדת אייריס, אישה אינטליגנטית ועצמאית שהתרגלה לשלוט בחייה ולשמור על מרחק רגשי, ואפולו, בעל נוכחות כמעט מלכותית אך גם אופי עיקש וצרכים משלו. וולטר, אף שאיננו נוכח בהווה, נותר דמות מרכזית דרך זיכרונותיה של אייריס, דרך השפעתו על חייה המקצועיים והאישיים ודרך הקשר העמוק שהיה ביניהם. סביב אייריס מופיעים גם אנשים מעולם הספרות והחיים העירוניים, המבליטים את הפער בין הבדידות שהיא בוחרת בה לבין הצורך האנושי בקשר. ״החבר״ הוא דרמה אינטימית עם נגיעות של הומור, העוסקת באבל, חברות, אחריות ובאפשרות להתחיל מחדש אחרי אובדן. דרך היחסים בין אישה לכלב שאינה רוצה בו בתחילה, הסרט בוחן את הדרכים שבהן אהבה וזיכרון ממשיכים להתקיים גם לאחר מותו של אדם, ואת הקשר שבין יצירה לבין פגיעוּת רגשית. לצד העיסוק בהתמודדות עם התאבדות ובשאלות של נאמנות ואשמה, זהו גם סרט על בית — כמקום פיזי ונפשי — ועל האופן שבו נוכחותו של האחר יכולה לפרוץ את הבידוד ולהחזיר לחיים תחושות, זיכרונות ודחפים יצירתיים שנדחקו הצדה.