Goldfish

סיכום

״גולדפיש״ (2022) הוא דרמה אינטימית ועדינה על אנמיקה, אישה צעירה החיה בלונדון ונאלצת לשוב לקולקטה בעקבות מצבה הבריאותי של אמה, סדהנה. האם, הסובלת מדמנציה, מתקשה להבחין בין הווה לעבר, בין אנשים מוכרים לזרים ובין זיכרונות אמיתיים לדמיוניים. חזרתה של אנמיקה אל הבית הישן אינה רק משימה מעשית של טיפול בהורה, אלא גם מפגש מחודש עם מקום שממנו ניסתה להתרחק ועם מערכת יחסים טעונה, רצופת אהבה, כעס, אשמה ופצעים שלא הגלידו. קלקי קוכלין מגלמת את אנמיקה כאישה שנקרעת בין הרצון להגן על אמה לבין הצורך להציב גבולות ולהכיר בנזק שנגרם לה לאורך השנים. דיפטי נאבל מגלמת את סדהנה, דמות מורכבת ופגיעה, שהמחלה מערערת את זהותה אך גם חושפת רבדים נסתרים באישיותה וביחסיה עם בתה. לצדן מופיעות דמויות מן השכונה ומעברה של המשפחה, המסייעות לאנמיקה להבין את אמה ואת עצמה מזוויות חדשות. הסרט נע בין זיכרונות, שיחות יומיומיות ורגעים של בלבול, ומעדיף התבוננות שקטה על פני דרמה מוחצנת. במרכזו עומדות שאלות על זיכרון וזהות, על האופן שבו משפחות מעבירות כאב מדור לדור, ועל האפשרות לסלוח בלי למחוק את העבר. לצד העיסוק בדמנציה ובטיפול בהורה מזדקן, ״גולדפיש״ נוגע גם בתחושת הזרות של מי שחי בין תרבויות, בשאלות של שייכות ובהבדלים בין הבית שאנו זוכרים לבין הבית שאנו פוגשים כשאנו חוזרים אליו. זהו סרט איטי ומהורהר, הנשען בעיקר על משחקן של קוכלין ונאבל ועל המתח הרגשי העדין שבין קרבה לריחוק.