דמיוני

סיכום

לאחר שנים שבהן התרחקה מבית ילדותה, ג'סיקה עוברת אליו יחד עם בעלה מקס ובנותיו, בתקווה לפתוח פרק חדש בחיי המשפחה. בזמן שהן פורקות את חפציהן, ג'סיקה מוצאת את צ'ונסי, דובון צעצוע ישן שהיה שייך לה בילדותה. בתה החורגת הצעירה, אליס, נקשרת אליו במהירות ומפתחת איתו מערכת יחסים קרובה במיוחד, כאילו מדובר בחבר אמיתי שמבין אותה ומלווה אותה בכל רגע. בהתחלה נדמה שמדובר במשחק דמיון תמים, אולי אפילו בדרך של אליס להתמודד עם המעבר לבית החדש ועם המורכבויות של משפחה מורכבת. אך בהדרגה המשחקים שהיא וצ'ונסי ממציאים נעשים מטרידים ואכזריים יותר, והתנהגותה של אליס משתנה. ג'סיקה מתחילה לחשוד שמשהו אינו כשורה, ובמקביל נאלצת להתמודד עם זיכרונות לא פתורים מבית ילדותה ועם שאלות הנוגעות לאימהותה, לעברה ולמקומה בתוך המשפחה החדשה. במרכז הסרט עומדת ג'סיקה, אישה שמנסה להגן על ילדיה אך גם להתמודד עם פצעים ישנים, ולצדה אליס, ילדה רגישה ומסוגרת שהקשר שלה לצ'ונסי הולך ומקבל משמעות מאיימת. מקס ושאר בני המשפחה מוסיפים לסיפור את המתח שבין הרצון להאמין להסברים הגיוניים לבין תחושת הסכנה ההולכת וגוברת. הדובון עצמו אינו רק אביזר אימה, אלא מוקד שמחבר בין זיכרונות הילדות, פחדים מודחקים והצורך של ילדים בחבר שיקשיב להם. ״דמיוני״ משלב אימה על-טבעית עם דרמה משפחתית, ומשתמש בבית הישן ובמשחקי הילדות כדי לעסוק בנושאים כמו טראומה, נטישה, קנאה, אובדן והקושי להבחין בין דמיון למציאות. הסרט בוחן גם את הפער שבין האופן שבו מבוגרים מפרשים התנהגות של ילדים לבין העולם הפנימי העשיר ולעיתים המאיים שלהם. התוצאה היא מותחן אימה אפל ואטמוספרי, הנשען יותר על תחושת אי-נוחות מצטברת ועל פחדים מוכרים מהילדות מאשר על הפחדות פתאומיות בלבד.