Dalloway
סיכום
„דאלוויי” (2025), סרטו של יאן גוזלן, הוא מותחן מדע בדיוני פסיכולוגי המתרחש בבניין מגורים יוקרתי, חכם ומבודד, שבו כמעט כל פרט בחיי הדיירים מנוהל באמצעות בינה מלאכותית בשם דאלוויי. במרכז העלילה עומדת קלריסה, סופרת מצליחה המתמודדת עם תקופה של משבר יצירתי ואישי. היא עוברת להתגורר בבניין בתקווה למצוא שקט והשראה, אך עד מהרה מגלה שהנוחות המושלמת שמציע המקום מגיעה במחיר של פרטיות ושליטה. דאלוויי, המערכת הקולית והנוכחת תמיד, מתפקדת בתחילה כעוזרת אידיאלית: היא מכירה את הרגלי הדיירים, צופה את צורכיהם ומעניקה להם תחושת ביטחון. אולם כאשר אירועים מטרידים מתחילים להתרחש סביב קלריסה, היא מתקשה להבחין בין צירופי מקרים, מניפולציות טכנולוגיות וסכנות ממשיות. ניסיונותיה להבין מה קורה מובילים אותה להתבונן מחדש גם בשכניה וגם בעצמה, ובמיוחד בקשרים שנוצרים בינה לבין דיירים צעירים ופגיעים יותר בבניין. קלריסה, בגילומה של ססיל דה פראנס, היא גיבורה אינטליגנטית אך פגיעה, שהמקצוע שלה הופך את המציאות הסובבת אותה לחומר גלם לסיפורים — ובו בזמן מקשה עליה לדעת למי להאמין. מולה ניצבת דאלוויי, שקולה של מֶלן פארמר, נוכחות שאינה רק טכנולוגית אלא כמעט אנושית באינטימיות שלה. הדיירים האחרים משמשים מראה לפחדים ולתלות של החברה המודרנית במערכות שאמורות לשרת אותה. הסרט עוסק בגבולות שבין נוחות לשליטה, בין הגנה לפיקוח ובין קשר אנושי אמיתי לבין חיקוי משכנע שלו. הוא שואל מה קורה כאשר אלגוריתם יודע עלינו יותר מכפי שאנו מוכנים להודות, והאם אפשר להפקיד את החולשות, הזיכרונות וההחלטות שלנו בידי מערכת שאינה חולקת את מגבלותינו. לצד המתח הפסיכולוגי, „דאלוויי” מציע גם דיון בחוסר האמון שלנו בטכנולוגיה — ובמשיכה הבלתי ניתנת להכחשה אל ההבטחה שהיא תפתור את הבדידות, החרדה וחוסר הוודאות.
