בלונדינית
כולם צפו בה, אך איש לא ראה אותה.
הצדדים הגלויים והנסתרים בחייה המורכבים של הכוכבת ההוליוודית מרילין מונרו נחשפים בסרטו מלא הדמיון של הבמאי אנדרו דומיניק.
סיכום
"בלונדינית" (2022), בבימויו של אנדרו דומיניק, הוא עיבוד קולנועי חופשי ורדיקלי לרומן של ג'ויס קרול אוטס, המציג גרסה בדיונית ומקוטעת לחייה של מרילין מונרו. הסרט עוקב אחר נורמה ג'ין מורטנסון, הילדה שגדלה בצל ילדות קשה והופכת בהדרגה ל"מרילין מונרו" — דמות זוהרת, חושנית ונחשקת שהעולם כולו מבקש לעצמו, אך מתקשה לראות את האישה שמאחוריה. אנה דה ארמס מגלמת את נורמה ג'ין ואת האלטר־אגו המפורסם שלה, ומלווה אותה לאורך הדרך מהשאיפות הראשונות בהוליווד ועד להפיכתה לאחת הכוכבות הגדולות והאיקוניות של המאה ה־20. לצד דה ארמס מופיעים אדריאן ברודי, המגלם את המחזאי ארתור מילר, ובובי קנאבלי, בתפקיד המבוסס על דמותו של ג'ו דימאג'יו. דמויותיהם של הגברים בחייה ממחישות כל אחת בדרכה את המתח בין אהבה, הערצה, שליטה וניצול, בעוד שהסרט מתמקד בראש ובראשונה בתודעתה ובחוויה הפנימית של גיבורתו. במקום ביוגרפיה מסורתית, "בלונדינית" בונה דיוקן פסיכולוגי וסוריאליסטי, הנע בין זיכרונות, חלומות, רגעים ציבוריים וסצנות אינטימיות. הוא מטשטש לעיתים את הגבול בין עובדה לדמיון, ובין נורמה ג'ין למרילין, כדי לבחון כיצד דמות שנוצרה עבור הקהל הולכת ומשתלטת על זהותה של האישה שיצרה אותה. הוליווד מוצגת כמכונת פנטזיה נוצצת, אך גם כמערכת שממירה יופי, מיניות ופגיעוּת במוצר צריכה. בלב הסרט נמצאים נושאים של ילדות טראומטית, בדידות, התשוקה לאהבה ולמשפחה, המחיר של פרסום ושל החפצה מינית, והמאבק לשמור על זהות עצמאית בתוך עולם שמגדיר אישה בעיקר לפי המראה שלה. הסגנון הוויזואלי המשתנה — בין שחור־לבן לצבע, בין ריאליזם לחלום בלהות — מחזק את התחושה שמדובר לא רק בסיפורה של כוכבת, אלא בטרגדיה על הפער בין האישה לבין המיתוס שנבנה סביבה. הסרט עשוי לעורר מחלוקת בשל אופיו הקודר והישיר, אך הוא מציע פרשנות שאפתנית, מטרידה ולעיתים מרהיבה לדמותה של מרילין מונרו ולמחיר של הפיכתה לאגדה.
טריילר
שחקנים
