Babysitter

סיכום

״בייביסיטר״ (Babysitter, 2022) הוא קומדיה סאטירית קנדית פרועה מאת מוניה שוקרי, המבוססת על מחזה מאת סבסטיאן מרנייה. הסרט נפתח באירוע שמערער את חייו של סד, מהנדס צעיר שנקלע לסערה ציבורית בעקבות התנהגות סקסיסטית ומביכה במקום עבודתו. בעוד סביבתו מגיבה בכעס ובשיפוטיות, סד נשלח לחופשה כפויה ומתקשה להבין מדוע מעשיו נתפסים כחמורים כל כך. בבית, אשתו נדיה מתמודדת עם היריון, עומס רגשי ותחושה שבעלה אינו באמת שותף לחייה, והשניים נאלצים לבחון מחדש את מערכת היחסים שלהם ואת חלוקת התפקידים ביניהם. אל תוך המציאות המתוחה נכנסת איימי, בייביסיטר כריזמטית ומסתורית שמביאה איתה אנרגיה בלתי צפויה. נוכחותה בבית משנה את הדינמיקה בין בני הזוג, ובמקביל מציבה מול סד מראה שאינה מאפשרת לו להמשיך להתעלם מהפער שבין האופן שבו הוא תופס את עצמו לבין האופן שבו אחרים חווים אותו. לצדם מופיעים דמויות נוספות שמייצגות גישות שונות לאהבה, עבודה, מיניות ומגדר, והסרט נע ללא הרף בין סיטואציות יומיומיות לבין רגעים אבסורדיים, כמעט תיאטרליים. ״בייביסיטר״ אינו מנסה להציע שיעור מוסרי פשוט או פתרון חד-משמעי. במקום זאת, הוא משתמש בהומור שחור, אירוניה וסגנון חזותי צבעוני כדי לבחון את האופן שבו סקסיזם מתבטא לא רק באמירות בוטות, אלא גם בהרגלים, בציפיות וביחסי הכוחות בתוך זוגיות ובחברה. הסרט עוסק גם במשבר הגבריות, באשמה ובאחריות אישית, ובשאלה אם שינוי אמיתי אפשרי כאשר אדם נאלץ לוותר על הנוחות שמעניקה לו הבורות. לצד הביקורת החברתית, יש בו גם ממד של קומדיה זוגית: נדיה וסד מנסים להבין אם הקשר שלהם מסוגל להשתנות, ואם אפשר לבנות מחדש אינטימיות לאחר שהאמון נסדק. התוצאה היא סרט מוזר, שנון ולעיתים פרובוקטיבי, שמשלב בין סאטירה על תרבות של זכאות גברית לבין דרמה על זוג שמנסה למצוא דרך לתקשר. למי שמוכן להומור לא שגרתי ולמסר שמגיע באריזה צבעונית ומוגזמת, ״בייביסיטר״ מציע צפייה מעוררת מחשבה, גם כשהוא בכוונה אינו מתנהג כמו קומדיה רגילה.