Audrey

סיכום

״אודרי״ (2024) הוא קומדיה דרמטית אוסטרלית אפלה, חדה ולא מעט לא־נוחה, העוסקת במשפחה שנאלצת לבחון מחדש את כל מה שחשבה שהיא יודעת על בתה המתבגרת. במרכז הסרט נמצאת רוני, אם מותשת ושאפתנית, שחייה נעצרו בעקבות האירוע שהותיר את בתה אודרי בתרדמת. בזמן שאודרי נעדרת מחיי המשפחה, כל אחד מבני הבית מפתח דרכים משלו להתמודד עם החלל שהותירה אחריה — ולעיתים גם עם החופש הבלתי צפוי שנוצר בעקבותיו. כאשר אודרי חוזרת בהדרגה לתמונה, השגרה המשפחתית השברירית מתערערת. רוני נאלצת להתמודד לא רק עם בתה, אלא גם עם הפער בין הדמות שהמציאה לעצמה לבין האדם שאודרי באמת. לצדה נמצאים בן זוגה קורמק, שמנסה לשמור על מראית עין של יציבות, ובני משפחה נוספים, שכל אחד מהם נושא מטען רגשי וסודות משלו. אודרי עצמה אינה מוצגת רק כקורבן של נסיבותיה, אלא כנערה מורכבת, חכמה ובלתי צפויה, שמבקשת להשיב לעצמה את השליטה על סיפורה. הסרט נע בין הומור שחור לרגעים של כאב כן, ומפרק בעדינות ולעיתים באכזריות את המיתוס של המשפחה המתפקדת. הוא עוסק באימהות ובציפיות שהיא מטילה, בזהות שנבנית דרך מבטם של אחרים, בפער שבין אהבה לבין שליטה ובאופן שבו אנשים מנצלים — גם בלי להתכוון — את הפגיעוּת של הקרובים להם. במקביל, ״אודרי״ שואל אם אפשר באמת להכיר אדם אהוב, ובמיוחד ילד, או שמא אנו נוטים להכיר רק את הגרסה שלו שנוחה לנו. הבימוי של נטלי ביילי שומר על טון אירוני ותזזיתי, אך אינו מסתיר את העצב שמתחת לפני השטח. הופעותיהם של ג׳קי ואן ביק בתפקיד רוני, ג׳רמי לינדזי טיילור בתפקיד קורמק והאנה דיווייני בתפקיד אודרי מעניקות לסרט שילוב מוצלח של אבסורד, פגיעוּת ומתח משפחתי. זהו סרט על אנשים שאוהבים זה את זה, אך אינם יודעים כיצד להפסיק לפגוע זה בזה — ועל הניסיון המאוחר, המגושם והמצחיק לפעמים, להתחיל לראות את האחר כפי שהוא באמת.